סמל ריגוש: תערוכת הצילומים של מישה קובאלסקי בגלריה לא ליסון בפריז

גלריית לה ליזון מציגה את "היכן הרגש", תערוכה של מישה קובאלסקי, שבה צילום, עץ, עלי זהב ואור וצל משוחחים על גוף וחומר התמונה, מ-12 בפברואר ועד ל-28 במרץ 2026.

כאן, המבט לא מובל בקלות, הוא נעצר... בגלריית לה ליסון מתקיימת איקונה אמוֹי, תערוכה המוקדשת לעבודתו של הצלם והאומן הפלסטי מיכקה קובאלסקי, שתינעל ב-12 בפברואר עד 28 במרץ 2026. בפריס, האמן מציג סדרת עבודות צילום על עץ, חלקן מכוסות בזהב עלי, כשצללי האור והחושך משחקים תפקיד מרכזי. עם פתיחת התערוכה, השומעים מרגישים שנכנסים למרחב אחר, שבו התמונה אינה נצפת באופן מיידי, אלא מתקבלת בטווח הזמן. הקפידו להגיע לפתיחת התערוכה שתתקיים ביום חמישי, 12 בפברואר, בשעה 19:30.

מה שמסתורי ראשון הוא האופן שבו היצירות נעשות. מישה קובאלסקי מתחיל בבחירת לוחות עץ עתיקים, שהם מלטש, משנה או אחוש קלות כדי להבליט את סימני הזמן. התמונות מועברות אחר כך על גבי הבסיסים הלא אחידים האלה, לפני שהוספת דפי זהב משתלבת באזורים מסוימים. התוצאה משדרת תחושה של אנשים ורמזים מסוימים להרנסנס, מבלי לנטוש את ההומאז’ הישיר. ולרי דופן, גלריסטית שמציגה את היצירות האלה, מסכמת את הקשר הייחודי שלהן אל התמונה: "אצלו, התמונה אף פעם לא רק העתק פשוט — היא נולדת מתוך דיאלוג בין החומר, האור והתחושה הפנימית", היא מציינת בהודעה לעיתונות.

מסלול ייחודי וקשר ישיר לגוף

המסע של מישה קובאלסקי מאפשר להבין טוב יותר את הגישה שלו. לאחר שלמד טכניקות תסרוקות וקיבל תעודת CAP ב-2007, עבד במשך כמה שנים כספרית-מאפרת לצילומים וסוכנויות דוגמנות. במקביל, פיתח מיומנויות תפירה שהועברו אליו על ידי סבתו, שהובילו אותו לעצב תלבושות לפרויקטים אמנותיים שונים, ביניהם קליפ הHeartbeat של הלהקה Late of the Pier ב-2009. בהדרגה, הצילום הפך לשטח המרכזי של ניסיונותיו, כשהוא נתפס כמרחב של בנייה ויצירה ולא רק ככלי לתיעוד המציאות.

באייקון של תחושת עומק, הגוף תופס מקום מרכזי. הוא מוצג מבלי צורך במילים, דרך תנוחות, מבטים ומתחים המדברים בעד עצמם. הדגמים נבחרים על פי הנוכחות והייחוד שלהם, הרחוקים מכל ניסיון ליצירת שלמות פורמלית. הרעיון של קודש עובר בכל היצירה, לא בהקשר דתי, אלא כהתייחסות מיוחדת למה שנראה כלשהו. קלף הזהב מושך את העין, מאט את הקריאה ומעצב מחדש את תפיסת התמונות.

כשעוזבים את גלריית לה ליסון, מה שנדרש ביותר הוא הרושם המתמשך שהותירה – דבר שניכר במראות שנוגעים בתמידות בתשומת הלב, מבלי לדרוש פרשנות חד-משמעית. תוך כדי שהמבקר נותן לעצמו את הזמן לבחון, להסתפק בספקות ולבנות את פרשנותו האישית, התערוכה משדרת מרחב להסתכלות שמתארכת, שבו התמונה ממשיכה להשפיע גם אחרי שהמבקר עוזב את המקום.

דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'