תאריך היסטורי בפריז ב-16 באוקטובר: הקדשת בזיליקת סקר-קור של מונטמרטר

ב-16 באוקטובר 1919 הוקדשה כנסיית סקר-קור דה מונמארטר על ידי הקרדינל אמט, ארכיבישוף פריז, והועמדה בדרגת בזיליקה, לאחר 44 שנות עבודה. נבנתה על ראש גבעת מונמארטר, המבנה הדתי בסגנון רומני-ביזנטי ממשיך לרהט את הדמיון כמו שהוא מרגיז חלק מפריזאים אשר טוענים כי הוא “נבנה על דם הקומונארדים”.

ביום חמישי, 16 באוקטובר 1919, הוכרזה הקתדרלה של Sacré-Cœur de Montmartre כודשה על ידי קרדינל אמט, ארכיבישוף פריז, בנוכחותו של הקרדינל ויקו, שליח אפיפורי, ועלתה לדרגת בזיליקה. הבנייה של המבנה הדתי, שנבנה על פסגת גבעת מונמרטר, לא תסתיים עד לשנת 1923.

בכל תקופה, ההגבעה מונטמרטר נחשבה על ידי העמים כממקום פולחן, מהטקסים הגאליים הראשונים שנטענו שנערכו, עד לבנייה של כנסיית Saint-Pierre במאה ה-12, která הייתה חלק מן המנזר המלכותי של מונטמרטר, ובין לביןהקטעת ראשו של Saint-Denis במאה ה-3 והמרתים הגאלו-רומים שנבנו לכבוד מרקורי ומארס. לא לעולם בלי anecdote, שם הגבעה "Montmartre" נובע מMons Martis ("הר של מארס"), जिसे לאורך השנים פרש כ-Mons Martyrum ("הר של הקדושים") ואחר כך כMont de Martre (martre במשמעות "מרטיר" בצרפתית עתיקה).

היום 4 בספטמבר 1870, יום הכרזת הרפובליקה השלישית, כאשר צרפת נתונה תחת הצבאות הפרוסיים ובפריז עומדת להימָסר למצור בתוך יום-יומים, מספר אנשי דת מציעים להקים, בליבת הפרל, מקדש לפולחן ישוע המשיח כדי לכפר על חטאי צרפת ולהביא לסיום מה שהם רואים כעונש אלוהי בתגובה למאה שנים של הידרדרות שהתחילו במהפכת 1789.

הרעיון, שהובל על ידי הפילנתרופ אלכסנדר לגֶנטִיל, מהדהד ברמה הלאומית, ובצדו, עם אחיו-בעלו, הצייר והאציל הפריזאי הוברט דה פלארי, פתח את הצעדים להקמת מבנה לכבוד המשיח. יחד, שני האצילים פונים להאסיפה הלאומית בסוף שנת 1872, כדי שהכנסייה תוכר כככלא שימוש ציבורי, ובכך לאפשר את רכישת הקרקעות הדרושות, הנמצאות בבעלות העיר ובעלי נכסים פרטיים רבים.

במובן רחב, מלוכני, שמרן וקתולי, האסיפה הלאומית שנבחרה בפברואר 1871 הצביעה ברוב עבור חוק התועלת הציבורית ב-24 ביולי 1873. עבור רבים, ההחלטה הזו נועדה לכפר על פשעי הקומונה של פריז וכדי להעתיק את ה"סדר המוסרי" החדש של צרפת דתית-קתולית שקידמו השמרנים.

בעצם, הגבעה מונמארטר נחשבת כנקודת ההתחלה של המרד העם‑קומונרי שפרץ בין מרץ Maid ל־מאי 1871, עם הפרשה המפורסמת "פרשת התותחים". ועד היום, רבים מפריזאים סבורים כי כנסיית Sacré-Cœur נבנתה על דם הקומונרים. Hubert de Fleury, בעצמו, הצהיר בזמן הנחת אבן־היסוד של המגדל: "שם התחלואה הקומונה, שם נרצחו הגנרלים קלֶמֶנט‑תומאס ולֶקומֶט, מתנוססת כאן הכנסייה של Sacré‑Cœur! אנו זוכרים את הגבעה הזו, מלאה תותחים, חצויה על ידי אנשי־שיכרות, המאכלסים אוכלוסייה שנראתה עוינת לכל רעיון דתי ושהשנאה כלפי הכנסייה נראתה כאילו היא המניעה העיקרית שלה."

החוק מ-24 ביולי 1873 פותח בפני לאדוני גוֹבר, הארכיבישוף של פריז, את האפשרות לרכוש את הקרקעות על גבעת מונמרטר באמצעות הפקעה, אם יהיה צורך. עד כה הקרקעות שמאחורי כנסיית סן-פייר שכנו בין מועדוני רחוב, גנים קטנים ושדה תצוגה. באותה שנה נערכה תחרות מטעם הוועד למפעל הברית הלאומית והארכיבישוף של פריז לבחירת האדריכל של הפרויקט.

כמה תנאים נדרשים מהמתמודדים: האתר, גבעת מונמארטר, התקציב המוגבל ל-7 מיליון פרנקים, הקמת קריפטה וכן נוכחות פסל מונומנטלי של הסקרה-קוֹ'est? הקדוש, שנראה מרחוק וממוקם מחוץ לבניין. זהו האדריכל פול אבדיה שמנצח בתחרות מול 77 פרויקטים אחרים בהם פעלו דמויות מהאדריכלות וזוכי פרסי רומא הגדולים. אבדיה מדמיין בזיליקה רומנו-ביזנטית עם כל האלמנטים המסורתיים של פאר: כיפה, פעמוני-מגדל ו-campanile, כדי להיבדל מהו סגנון הניאו-בארוק שהיה פופולרי באותה תקופה.

Honoré Daumet יורש את פאול אבאדי עם מותו ב-1884; ואותו מחליף Charles Laisné שמסביבה את הצייר-זגג Émile Hirsch לביצוע הוויטראזים. בהמשך מופיעים אדריכלים נוספים, Henri-Pierre Rauline, Lucien Magne או Jean-Louis Hulot.

הקמת המבנה אפשרית בזכות המימון של רבים מהמאמינים, ובפרט בזכות Souscription des Pierres שמעודדת משפחות לתרום את הסכום הדרוש לרכישת אבן, עמוד או כנסיה, שעליהם חרוטים שמם המלא, ראשי התיבות או הסמלים המשפחתיים של התורמים. בסך הכל, כמעט 46 מיליון פרנקים נאספו בחצי מאה בזכות תרומות של כ-10 מיליון מאמינים.

ה אבן הפינה של טרוורטין, סלע לבן בעל גרגר דק מאוד שמסוגל להבהיר את פניו בגשם, הונחה ב-16 ביוני 1875 על ידי הקרדינל וגיברט, ארכיבישוף פריז, צעד ועוד צעד מה-ancien מולן דה לה גאלט. 83 בורות בעומק של 33 מטרים ממולאים בבטון כדי לחזק את היסודות, בזמן ש-35,000 מ"ק אדמה רכה הוחלפו באבן ובבטון. פחות משנה לאחר מכן, כנסיה זמנית נפתחה לצד העבודות.

בשנת 1878 מתחילה הקמת הקריפטה ובשנת 1881 הבנייה של הבזיליקה. הפנים של הנֶף נִחקָה לראשונה ב-5 ביוני 1891, בתקופה שבה הרפובליקה השלישית, שביסודה ביקורת נחרצת כלפי הכ clergy, חָשְׁקה להפוך את המבנה הדתי לבית העם או לתיאטרון. מעט מתוך התוכניות המקוריות של פאול אבאדי, האדריכלים ראולין ומגנֶ מוסיפים לעיצוב אלמנטים נאו-רנסנס, כגון כיפות ממושכות ועוד כיפות אלגנטיות.

בעיצומה של ההכנות לטקס הקדושה לכנסייה, שהיה אמור להיערך ב-17 באוקטובר 1914, הצטרפות צרפת למלחמה דחתה את האירוע. מעבר לכך, העבודות עדיין לא הסתיימו. יש להמתין עד 1912 כדי שמגדל הפעמונים, המגיע לגובה 91 מטר, יושלם, ועד 1914 כדי שכל חזית המבנה תושלם.

בסופו של דבר, ביום חמישי 16 באוקטובר 1919 הוכשרה כנסיית הלב הקדוש על ידי הקרדינל אמט, ארכיבישוף פריז, בהנחייתו של הקרדינל וויגו, שליח אפיפיורי, ובנוכחותם של רבים מיבישות, דמויות בכירות בדת, חברי הכמורה, אישים אזרחיים והמאמינים הפשוטים; והועלה לדרגת בזיליקה.

הבנייה של סקרה-קור הקדוש הסתיימה רשמית ב-1923, אך ההמשך נמשך עד שנות ה-30 עם הקמת נספחים, משרדים, חדרי שינה ו-הסקריסטיה. ויטראז'ים, שהוצבו בין 1903 ל-1920 ו-הושמדו במהלך מלחמת העולם השנייה, הוחלפו מאוחר יותר בויטראז'ים מודרניים.

מחוץ לסקר-קור, התיירים העוברים והפריזאים המשמחים יכולים, גם היום, לגלות סגנון אדריכלי בהשריה רומאנית וביזנטית, כיפה מרכזית בגובה 83 מטרים שנחשבה, עד להקמת מגדל אייפל, לנקודת השיא של פריז, הקמפניילה שמכיל את הפעמון הגדול ביותר בצרפת, וכן מספר פסלים בהם ז’אן ד’ארק, ישו על חזהו בתוך הסקר-קור, וסט-לואי שמרכיב את חרבו ביד אחת ואת כתרו של המשיח ביד השנייה.

בתוך בזיליקת המקום, הכיפה שמעל הקורס מגיבה בעיניין כיוון שהיא מעוטרת בה mosaïque הגדול ביותר בצרפת שמייצגת את Sacré-Cœur של ישו, מסביבו מריה אם ומיכאל הקדוש, וביניהם, כשהם משתחווים, האפיפיור ליאון ה־13 וז'אן ד'ארק. היצירה נעשתה באמאלי ברייר על ידי המוזאיסטים הפריסאים של סדנת Guilbert-Martin בין השנים 1918 ל-1922. מעל הנפח שׁל הנָאֵף מסביב מקיפות יותר מעשר כנסיות, ואילו הארוניות הגדולות, שהותקנו בשנת 1919, עדיין עומדות במקום. מתחת לאדמה, הקריפטה אוגרת קברים, מספר כנסיות, וכן פסלי קדושים והבתולה.

למידע נוסף:

אין כאן טקסט בצרפתית לתרגם. הקוד שבתגית ה־iframe מכיל רק קישור לווידאו ואין עדיין טקסט שצריך לכתוב מחדש בעברית בסגנון עיתונאי. אם תספק/י טקסט צרפתי, אכתוב אותו בעברית בצורה טבעית, מותאמת עיתונאית, תוך שמירה על מבנה הטקסט ותגי HTML.