בלב הרובע ה-20, בין המבנים הסמוכים, מסתתר אוצר קטן. שריד היסטורי, קפסולת זמן שמאתגרת את רעש העיר: הארמון הארמיטאז'. זה לא אטרקציה נוצצת, לא סמל שנראה בכל התמונות הפוסטליות של הפריזאית, אלא לחישה של העבר, "פנטזיה" מהמאה ה-18 שהצליחה לשרוד את החמדנות של העיר באופן נסי,
כדי לגלות אותו, צריך להישמע לצד שכונת שער באגנולה, בפינה בלתי צפויה בקצה פריז. ושם, מאחורי סורג בלתי בולט, מתפתח גינת נסתרת שמגלה את הוויטרינה. היא נראית כמו בית חווה קטן ונאה, ישיר מצילום של ואטו, המונח שם בתמימות כאילו בהקיץ.
זה השארית האחרונה של טירת באנלייט, רכוש חקלאי עצום ששייך בעבר לשריף פיליפ ממלכת אורליאן, ואחר כך לנסיכת אורליאן, אן-מרי מבורבון, בימי המאה ה-18. זה גם דוגמה נדירה למבנה מתקופת פביליון מתקופת הרגנציה.
תארו לעצמכם: באותה תקופה, אזור זה היה רק שדות, גינות בצרפתית ויער עבות. הדוכסית, שנואשה מהפרוטוקול של ורסאי והפאר של פריז, העדיפה להסתתר כאן כדי ליהנות מהפשטות של החיים הכפריים. בהשראת רוח זו, היא בנתה כאן מבנה קטן, בין 1722 ל-1727, עקיפת סופית בה אפשר היה לשתות תה, לקרוא או פשוט לחלום רחוק מהעולם.
מה שמרגש כשמגיעים לאמבטיית ההרמיטאז', הוא הגודל האנושי שלה. אין עמודים מפוארים או פיסולים מרהיבים, אלא קסם של פשטות ואלגנטיות עדינה. בפנים, ניתן להתרגש מסלוני קלים ומזמינים, עם עיטורים מעץ עדינים וציורי קיר מקוריים שהותירו חותמן ההיסטורית.
לצערנו, הכניסה לתוך המקום אינה נפוצה, אך תוכלו לראות אותו מבחוץ דרך הסורגים, עם המבנה והגינה שנראים בבירור.
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
