כרוניקה ל-3 בספטמבר בפריז: אימוץ החוקה הראשונה בהיסטוריה של צרפת

בתאריך 3 בספטמבר 1791, האספה הלאומית המכוננת מאמצת בפריז את החוקה הכתובה הראשונה בהיסטוריה של צרפת. שנתיים לאחר תחילת המהפכה הצרפתית, הטקסט מסיים את המונרכיה האבסולוטית ומקים מונרכיה חוקתית שבה הריבונות שייכת מעתה לעם. מהפכה פוליטית על הנייר, אך איזונה לא ישרוד יותר משנה אחת.

ה-3 בספטמבר 1791, כשנציגים שהתכנסו בפריז מסיימים מהלך שנמשך למעלה משנתיים: להעניק לצרפת חוקה. באולם המאנֶז', הסמוך לארמון הטוליירים, האסיפה הלאומית המנסחת מאשרת את הטקסט שהוא הופך להחוקה הכתובה הצרפתית הראשונה. לאחר מאות שנים שבהן הארגון הפוליטי של המונרכיה נשען על סדרה של חוקים יסודיים, נורמות ומסורות, כללי השלטון כעת מגולמים בטקסט חוקתי.

הדרך שנפרסה מאז 1789 היא משמעותית מאוד. ב-17 ביוני 1789 הכריזו נציגי המעמד השלישי על עצמם כעל האסיפה הלאומית. שלושה ימים לאחר מכן, כשהם התכנסו ב-אולם Jeu de Paume ב-ורסאי, נשבעו שלא יתפרשו עד שיינתן לחצר המלוכה חוקה. לאחר מכן פרצה הבסטיליה, ליל ה-4 באוגוסט והפיכת הפריבילגיות, ולבסוף ה-הצהרת זכויות האדם והאזרח, שאושרה ב-26 באוגוסט 1789. הצהרה זו ניצבת בראש חוקת 1791, והולכת ומעניקה לסדר הפוליטי החדש את יסודותיו: חירות, שוויון לפני החוק, זכויות טבעיות וריבונות לאומית.

Éphéméride du 3 septembre à Paris : L'adoption de la première Constitution française à Paris — Retour de Varennes. Arrivée de Louis XVI à Paris, le 25 juin 1791. La berline royale, escortée par la Garde nationale, entre dans Paris au niveau de la barrière du Roule. Jean-Louis Prieur, dessinateur ; Pierre-Gabriel Berthault, graveur, 1791. Copyright : CC0 Paris Musées / Musée Carnavalet – Histoire de Paris.

אך בין שבועת Jeu de paume לבין 3 בספטמבר 1791, ה־מהפכה שינתה מהות לחלוטין את טבעה. לואי השישה-עשר והמשפחה המלכותית עזבו את ורסאי ועברו לפריז באוקטובר 1789, אחרי ימי ה־5 וה־6 באוקטובר, והקימו משכון בארמון ה־טווילרי. האספה עקבה אחריהם לא מעט זמן בבירה והחלה להתמקם באולם המאנז'. מרכז הכוח הפוליטי הצרפתי נע לפריז, שם הרחוב, המועדונים, העיתונות והחוגים הפריזאיים תופסים יותר ויותר משקל על מהלך המאורעות.

ובמיוחד, אירוע אחד ששינה את האמון שכבר היה חלש בין המלך למהפכה: fuite à Varennes בלילה בין ה-20 ל-21 ביוני 1791. לואי XVI ומשפחתו ניסו לעזוב את פריס בנסיגה חשאית לפני שייחשפו, נתפסו ואז הוחזרו לעיר הבירה. האירוע מעורר את החשד לקרע בלתי הפיך בין הריבון לnation révolutionnaire. איך לבנות מלוכה חוקתית סביב מלך שניסה זה עתה לשים קץ לחופשיותו? זהו, עם זאת, אתגרם של חברי הצירים הכונסים.

החוקה שאושרה ב-3 בספטמבר אינה מבטלת את המלוכה, אלא מהפכתה באופן יסודי. הטקסט קובע כי "הריבונות היא אחת, בלתי ניתנת לחלוקה, בלתי ניתנת להעברה וללא מרוץ התיישנות" ושהיא "שייכת לעם". המלך לא שולט עוד בזכות סמכות מלכותית ששייכת לו באופן פרטי: הוא מפעיל כוח מוגדר ומוגבל על ידי החוקה. צרפת נשארת ממלכה, אך לואי השביעעשר הוא עתה "מלך הצרפתים", ולא עוד מלך צרפת במובן המסורתי של המונח.

הסמכות המחוקקת מגיעה לאספה הלאומית המחוקקת היחידה, שנבחרה לתקופה של שנתיים. המלך שומר על הסמכות המבצעת: הוא בוחר את שריו, מנהל את הממשל ואף מחזיק בסמכויות משמעותיות בענייני דיפלומטיה וביטחון. אך הוא אינו יכול לפרק את האספה ואף לא לחוק בעצמו.

מנגנון אמור לשמר איזון בין שני הכוחות: הווטו בהשהיה. לואי השישה-עשר יכול לסרב זמנית לאשר צו שהוצא על ידי הפרלמנטים, אך התנגדותו איננה סופית. אם הלגיסלטורות הבאות יצביעו שוב על אותו הטקסט לפי התנאים שנקבעו ב-הַחוֹק הָרִאשׁוֹן, הרצון של המלך יישבר לבסוף. המלך יכול אפוא לעכב את החוק, אך לא להטביעו לעולם.

על הנייר, הניתוק מהמשטר הישן הוא משמעותי מאוד. החוקה מצהירה שאין עוד "אין אצולה, אין מעמד, אין הבדלי ירושה, אין הבדלי דרגות, אין משטר פיאודלי". היא מבטלת גם את הפריווילגיות ומכריזה על שוויון האזרחים לפני החוק. הסדר החברתי שהושתת באופן חוקי על הלידה משאיר את מקומו לחברה שבה, ברמה התיאורית, לכל אחד יש אותה מסגרת משפטית. אך שוויון אזרחי זה אינו בהכרח שוויון פוליטי.

החוקה משנת 1791 מארגנת למעשה זכות הצבעה מסווגת לפי מסים ועקיפין, ומפרידה בין אזרחים לפי יכולתם להושיט יד לחיים הפוליטיים. כדי להיחשב כאזרח פעיל ולהשתתף באסיפות הבחירה הראשוניות, נדרש גבר להיות בן לפחות 25, להתגורר בעיר או במחוז זמן מסוים ולשלם מס ישיר השווה למספר ימי עבודה. הבוחרים שאמורים לבחור את הנציגים עומדים גם הם בתנאים כלכליים גבוהים יותר.

חלק נכבד מהאוכלוסייה הגברית נשאר אפוא מחוץ להצבעה, בעוד שנשים מנותקות מהאזרחות הפוליטית. הצהרת זכויות האדם מכריזה על שוויון בזכויות; עם זאת, המערכת הבחירות שהוקמה שנתיים מאוחר יותר מסמנת כי הכוח הפוליטי הישיר שמור לחלק מן האוכלוסייה. הסתירה הזו הופכת במהרה לאחד מהנקודות החיכוך של המהפכה.

לאחר שהחוקה הושלמה ב-3 בספטמבר 1791, האספה ממנה משלחת של 60 נציגים להציגה ללואי השישה-עשר. המסמך המקורי שנשמר בארכיונים הלאומיים נושא עדיין את שרידו החומרי של הרצף ההיסטורי הזה: זהו בדיוק החלטת האסיפה הלאומית מ-3 בספטמבר 1791. עם זאת, המלך איננו מסכים לכך באותו יום.

לואי השישה-עשר מודיע על קבלתו לחוקה ב-13 בספטמבר, לפני שהוא מופיע בפני האסיפה ביום למחרת. ה-14 בספטמבר 1791, באותה אותה האולם של מאנה דה טואילרי, הוא נשבע בשבועה פומבית לחוקה. ההדפסים והמדליות שמורות כיום ב-מוזיאון קרנבלה תיעדו את הסצנה והזכירו עד כמה הרגע נתפס אז כהיסטורי. המלוכה הקונסטיטוציונלית הצרפתית יכולה לפעול באופן רשמי... אך היא כבר מותקפת מבפנים.

מהברנס, אף חלק מההמהפכנים כבר לא מאמינים בכנות המלך. מצדו, לואי XVI מסכים למערכת פוליטית שמצמצמת משמעותית את סמכויותיו. בפריז, התנועה הרפובליקנית, שעדיין הייתה בעת ההתחלה מהפכה מיעוט, התבססה והתחזקה. הירי בשדה מרס ב-17 ביולי 1791, שבו הצבא הלאומי ירה על המוני המוחים בדרישתם להדחת המלך, חשף לעיני הכל את הפצעים והקרעים בתוך המחנה המהפכני.

האסיפה המכוננת מסתיימת בסוף חודש ספטמבר 1791 ומשאירה את המקום, ב-1 באוקטובר, להאסיפה המחוקקת. מתחיל אז ניסוי פוליטי כמעט כולו חדש בצרפת: שיתוף פעולה בין ייצוג לאומי שנבחר לבין מלך יורש-זכויות, שכל אחד מהם מחזיק חלק מהכוח. והניסוי יהיה קצר!

המלחמה שהוכרזה על אוסטריה באפריל 1792, ההפסדים הצבאיים, הפחד מהפיכה נגדית, השימוש בזכות הווטו המלכותית והחשדות לשיתוף פעולה בין החצר למעצמות זרות דוחפים לקרע. בפריז, המתח הפוליטי מגיע לשיאו עם מרד ה-10 אוגוסט 1792. הטואילרי נופלים, לואי התשיע עשרה ובני משפחתו מוצאים מקלט מול האסיפה והמלך מושלך מתפקודו. פחות משנה מיום כניסתה לתוקף, המלכות החוקתית של 1791 מתה למעשה. ב-21 בספטמבר 1792, הקונבנציה הלאומית מבטלת את המלוכה. למחרת, הרפובליקה הופכת למשטר החדש של צרפת.

הַחוּקָה שֶׁל 3 סֶפְטֶמְבֶּר 1791 למעשה לא זכתה לקיום ארוך במיוחד. חשיבותה ההיסטורית חורגת בבירור מן משך יישומה. לראשונה בצרפת, הפעלת הכוח הפוליטי מאורגנת על ידי חוקה כתובה שמצהירה על הריבונות הלאומית, מגדירה את סמכויות המוסדות ומכפיפה את המלך עצמו לסדר משפטי עליון. הטקסט איננו יוצר דמוקרטיה מודרנית או משטר פרלמנטרי כפי שאנו מכירים כיום; הוא מהווה יותר ניסיון, שנבלם במהרה על ידי האירועים, לאחד את המורשת המלוכנית עם העקרונות שנולדו ב-1789.

המקום שבו התגבשה לראשונה אותה הניסיון החוקתי הצרפתי שייך עדיין לנוף הפריזאי, אף אם salle du Manège a disparu בתחילת המאה ה-19. הוא שכן לאורך גן הטואילרי, בסמוך לרחוב ריוולי של היום, בהמחוז הראשון של פריז. כאן, ב-3 בספטמבר 1791, האסיפות ראו את עצמם כמאמינים כי יצליחו לסגור את פרק המהפכה ולקבוע סוף סוף את כללי המשטר החדש. אך ההיסטוריה הראתה להם תוך פחות מ-12 חודשים כי המהפכה עודנה רחוקה מלהספיק את פרצה האחרונה!

להעמיק עוד:

בעקבות המונומנטים שנעלמו: היכן ניתן לראות את שרידי ארמון הטווילרי בפריז?
הידעתם? פעם היה בגן הטווילרי המפורסם ארמון. זהו ארמון הטווילרי. שרידים של הארמון המלכותי הזה, שכבר אינו קיים, פזורים כיום ברחבי העולם. הנה היכן תוכלו למצוא אותם בפריז. מוכנים לחקור את העבר של הבירה? [קרא עוד]

דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'