פריס, ה30 בספטמבר 1870. מזה 11 ימים העיר הבירה חיה מאחורי החומות שלה. הצבאות הגרמניים סיימו את הטלת המצור ב-19 בספטמבר, הקשרים היבשתיים עם המחוז נותקו וכמעט שני מיליון מפריסים מתכוננים למצור שאף אחד עדיין אינו יודע האם יארך יותר מחודשים ארבעה. באותו יום, בעוד שהצבא הצרפתי נוקט קרבות עזים סביב Chevilly, Thiais ו-Choisy-le-Roi, מתרחש אירוע נוסף מול הוטל דה ויל: כחלק מהאירוע, כ-300 נשים פונות לדרוש מהממשלת ההגנה הלאומית את הזכות להשתתף ישירות בהגנת פריס.
הוועדה הזו, שמורכבת בין היתר מ-Louise Michel, Jeanne Alembert, Blanche Lefèvre ו-Céline Fanfernaut, מעבירה לרשויות טקסט. המפגינות דורשות האפשרות להצטרף לחומות כדי להרים ולסייע לפצועים. אך הן הולכות רחוק יותר: אם גברים ינטשו את עמדותיהם, הן רוצות להילחם במקומם ו-להילחם בשמם. הצהרתן מסתיימת בהצעה שמספרת רבות על האווירה בפריס בספטמבר 1870: לחיות חופשיות או למות, בשם הרפובליקה.




באותם ימים עדיין לא קמה קומונה של פריז : נפוליאון השלישי נלכד ב-Sedan ב-2 בספטמבר; הרפובליקה הודעה נִכרזה בפריז יומיים לאחר מכן, ממשלת ההגנה הלאומית התמקמה בבית העירייה וההמלחמה נגד פרוסיה ואוליה נמשכת. עבור חלק מפריזאים, להגן על הבירה ולהגן על הרפובליקה הופכים אז למטרה אחת ויחידה. המצור הופך את פריז לעיר ענקית Mobilisée, מאורגנת למאמץ מלחמתי.
הצבא הלאומי תופס מקום מרכזי: מאות אלפים של גברים מוצבים תחת הנשק. המבצרים והחומות נכבשים, אמבולנסים מאורגנים, שקי אדמה מוכנים, סדנאות שמוסבות לתמוך בהצרכים הצבאיים. נשים כבר משתתפות במאמץ, אך בעיקר בתחומים שהחברה של המאה ה-19 ייחסה להן: טיפול בפצועים, תפירה, אספקת מזון, גבייה וארגון הסיוע. מהמפגינות ה-30 בספטמבר דורשות הוא שונה: הן מעמידות בספק את הגבול בין סיוע נשי להגנה הצבאית הגברית!




הדרישה הזו מקבלת ממד בולט יותר כאשר נשים הן אז כמעט לחלוטין מופרדות מהאזרחות הפוליטית. הן אינן מצביעות, אינן זכאיות להיבחר ואינן יכולות כמובן לשרת כחיילים בצבא הרגיל. הרפובליקה שהוכרזה כמה שבועות קודם נותרה אפוא כרפובליקה בעלת אופי גברי בלבד בכל הקשור לזכויות פוליטיות. דרישה למקום על החומות היא אפוא שאלה החורגת מן הארגון הצבאי: אם נשים חייבות לסבול את המצור, את הרעב ואת ההפצצות כמו הגברים, מדוע שלא ייעשו חלק מההגנה של העיר?
נוכחותה של לואיזה מישל בין המשלחות מעניקה לאירוע הזה תהודה מיוחדת. כמורה במונמארטר, רפובליקנית רדיקלית וכבר מעורבת בתנועות הפוליטיות והחינוכיות של לקראת סיום התקופה הראשונה של האימפריה, האישה בת הארבעים משתתפת בפועל בחיי המיליציה של הרובע ה-18. לאחר הכרזת הרפובליקה, ההתחייבות שלה הולכת ומתעצמת; היא פוקדת את ועדות הערנות ומשתתפת בארגון הסיוע והאמבולנסים. בחודשים שלאחר מכן היא מופיעה בכמההפרעות נגד הממשלה. בתקופת הקומונה היא אכן תיקח נשק בפועל.




אבל לצמצם את ההתקהלות של ה-30 בספטמבר לכדי ה"בתולה האדומה" העתידית בלבד היהוחמירה על מה שמעניק לה את מלוא המשמעות: לואיז מישל איננה לבד! ז'אן אלאמבר, בלנש להפר וְסלין פאןפרנוט שייכות לסביבה נשית פעילה שהתמחתה בשנים האחרונות של אימפריה שנייה סביב שאלות חינוך, עבודה וזכויות אזרח. דמויות נוספות, כמו אנדרה לוֹ, נוימי רקלוס ונתלי לה-מל, משתתפות בהפיכת הפוליטיקה לנגישה יותר לנשים. חלקן הגיעו ממעמד העובדים, אחרות ממעגלים republican ו-socialist. כבר לפני המלחמה, ארגונים ורשתות נשיות דרשו בעיקר חינוך טוב יותר לבנות וגם יותר עצמאות כלכלית.
המלחמה מאיצה באופן ברוטלי את התפתחות התהליכים הללו. מספר המפגשים הפוליטיים הולך וגדֵל, המועדונים הופכים למוקדי דיון, וההתארגנות היומיומית במפקדה פותחת מרחבים פעולה חדשים. בבירה שחסרה חלק מהמבנים הרגילים שלה, הדחיפות הצבאית מאפשרת מה שעד כה שמר על פרטיותו הסדר החברתי של האימפריה השנייה: נשים מדברות בציבור, כותבות עצומות, מקימות ועדות ופונים ישירות לשלטון.




עם זאת, אין להפוך את ההפגנה של 30 בספטמבר ללידת פתאומית של צבא נשים. הרשויות אינן מעניקות לנשות פריז זכות כללית לשאת נשק, והחלוקה המסורתית של התפקידים נותרת largely intact. רוב נשים המעורבות בהגנת פריז ממשיכות לפעול כמתנדבות באמבולנס, כקנטינאיות, כמסרבות? כמתפרות או כמארגנות סיוע. טווח ההפגנה הוא בראש ובראשונה פוליטי וסמלי: מאות בודדות של פריזאיות מכריזות בפומבי כי אינן מעוניינות עוד להיות נתפסות כצופים בלבד במלחמה!
הבחירה בבניין העירייה איננה מקרית. מאז הכרזת הרפובליקה ב-4 בספטמבר, הבניין הפך למרכז העצבים של המשטר החדש, וגם למקום שאליו נצפתים הזעם הציבורי. במהלך כל המצור, היחסים בין ממשלת ההגנה הלאומית לבין הרפובליקנים הרדיקליים ביותר רק יחמירים. חלק מהאוכלוסייה הפריזאית מתחיל לחשוד בהדרגה כי הממשלה איננה מנהלת את המלחמה באנרגיה מספקת, ובמיוחד חושש שמא תתרחש בפריז מהפכה חברתית כמו ניצחון פרוסי.




המתיחות האלה פורצות שוב ושוב. ב-31 באוקטובר 1870, לאחר הודעת כניעת Metz וכאשר מתפשטות שמועות על משאים ומתנים עם האויב, המון פולש לבניין העירייה וניסה להפיל את הממשלה. לואיז מישל משתתפת באותו יום מהפכני חדש. בינואר 1871 החיכוכים מוסיפים להתעצם. כאשר נחתם הסכם הפסקת האש ב-28 בינואר, פריז יצאה מן המצור תשושה, רעבה ומפולגת מבחינה פוליטית.
בהמשך הרצף הזה יש למקם את ה-30 בספטמבר 1870. שישה חודשים מאוחר יותר, ב-18 במרץ 1871, המרד הפריזאי מוביל להקומונה. הנשים תופסות כאן מקום משמעותי, אף כי הן נשארות ללא זכות הצבעה בגופים המקומיים. הן יוצרות מועדונים, מסדירות אמבולנסים, משתתפות בסדנאות, בוועדות השכונות ובארגונים הפוליטיים. חלק מהן נלחמות גם על המחסומים במהלך שבוע הדמים.




כמה מסלולים שהתחילו לפני או במהלך המצור נמשכים עתה. נטלי לה מל ואליזבת דמיטרייף הקימו ביוני 1871 את האיחוד הנשים להגנת פריס ולסיוע לפצועים, ארגון שאינו מקיף רק אמבולנסים: הוא דורש את עבודת הנשים, את ארגון העובדות ואת מהפכה אמיתית במצבן החברתי. לואיזה מישל לחמה מהצד תחת כנפי המשמר הלאומי לפני שנעצרה, נשפטה ואז הוגלתה לקולוניה בניו-קלדוניה.
ב-30 בספטמבר 1870, נשים שנאספו מול עיריית פריז אינן מודעות לכך שקומונה תכרז מספר חודשים מאוחר יותר. הן מגיבות תחילה למצב המידי: פאריס מסוגרת על ידי המצור, גברים נופלים בפתחי העיר והרפובליקה, שהוכרזה 26 ימים קודם לכן, נראית נתונה לאיום.




בקשתן פשוטה ורדיקלית בעת ובעונה אחת: כשצריך להיות אזרחיות כדי לסבול את המלחמה, הן מתכוונות להיות כאלה כשנדרש להגן על העיר. ובParis de 1870, הדרישה היחידה הזאת הספיקה כדי לערער את הסדר הקיים.
להמשיך הלאה:
כיכר העירייה: אחת הכיכרות העשירות בהיסטוריה בפריז
כיכר העירייה לא תמיד הייתה המקום התוסס והשמח הזה בלב פריז. למעשה, לאורך מאות שנים התקיימו בכיכר זו הוצאות להורג פומביות רבות. לעולם לא תראו את כיכר העירייה באותו האור! [קרא עוד]
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
תאריכים ולוחות זמנים
ב- 30 בספטמבר 2026
מקום
עיריית פריז
hôtel de ville de paris
75004 Paris 4
חישוב מסלול
נְגִישׁוּת
גִישָׁה
מטרו 1 ו-11 Hôtel de Ville