אולפני Pathé-Albatros במונטריי: אולם הזכוכית שבו נוצר הקולנוע האילם

במונטריי, אולפני Pathé-Albatros לשעבר משמרים עדות נדירה מראשית הקולנוע: אולם מקורה בזכוכית משנת 1904, שהפך בשנות ה־20 למרכז של הרפתקה צרפתית־רוסית.

במונטריי, אולפני Pathé-Albatros הישנים מספרים על דרך עשיית קולנוע שכבר אינה קיימת. ההאנגר הגדול והמזוגג שלהם, שנבנה ב1904 ביוזמתו של שארל פאתה, שייך לדור הראשון של «אולפני צילום». לפני האולפנים שנשענו לחלוטין על תאורה מלאכותית, אור היום נכנס מבעד לתקרת הזכוכית ואִפשר לצלם.

המבנה הוסב מאורווה ישנה: תאי הסוסים הפכו לחדרי הלבשה, והמבנה מזכוכית מספק לצוותים סביבת עבודה. לכן המראה דמוי החממה נובע מצורך טכני. מה שנותר כאן אינו חזית של מקום המוצג ביצירה בדיונית, אלא כלי ליצירת סרטים: אולפן שבו מקימים תפאורות ומביימים שחקנים.

לאחר המהפכה של 1917 עוזבים אנשי מקצוע מעולם הקולנוע את רוסיה ומתיישבים בצרפת. סביב המפיק ז'וזף ארמולייב מתמקמת להקה באולפן שבמונטריי, אותו שכרה מ-Pathé. בשנת 1922 הופכת Ermolieff-Cinéma לחברת הסרטים אלבטרוס. המפיק אלכסנדר קמנקה והשחקן איוואן מוז'וחין נמנים עם הדמויות המרכזיות בפרק זה, שבו נפגשים אמנים רוסים והקולנוע הצרפתי.

הסינמטק הצרפתי מתאר את האולפן של שנות ה־20 כמקום עבודה משותף, שבו פועלים יחד שחקנים, במאים, אנשי צוות טכני ומעצבי תפאורה. בהצגת הסרט התיעודי אלבטרוס, עומדת איתנה מול הסערה, הוא מדגיש את המחקר שנערך בתחום המשחק, התאורה, התפאורות והעריכה. כך, חלל הזכוכית מקיים קהילת יוצרים, ולא רק רצף של צילומים עצמאיים. סיפור זה מסביר את מקומו של אלבטרוס במורשת הקולנוע האילם.

בהמשך נעשה שימוש באתר גם למטרות אחרות, ובהן שימושים תעשייתיים, ובשנת 2001 חודשו בו הפעילויות האמנותיות. הסטודיו הישן שלו והמגרש שעליו הוא עומד הוכרזו כאתרים היסטוריים מוגנים ב־18 ביולי 1997. בתיאור של משרד התרבות מודגשת נדירותו של מבנה הזכוכית הזה, ששמר על חלק ניכר ממבנהו המקורי. במונטריי, ההיסטוריה של הקולנוע ניכרת אפוא גם באדריכלות שנועדה לעבודה ונבנתה כדי ללכוד את אור השמש, הרבה לפני שהפכה למורשת הראויה לשימור.

דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'