אם נוהגים להסתכל בטלפון תוך כדי הליכה או מסתכלים על חזיתות האותיות הווהמארניות, כנראה שכבר פספסתם אותם. הם דווקא קיימים — 135 במספר. עדינים, עגולים, מוטבעים בברונזה, ה"תמונות הזכוכית" של ארגו מצויות בכל רחבי פריז, מצפון לדרום, מפתח מונמרטר ועד למרכז הקולג'ים הבינלאומי. ומה הם עושים שם?
הכל מתחיל ב-1994. לציון יובל המאה להולדתו של פרנסואה ארגו (אסטרונום, פיזיקאי ופוליטיקאי פעיל), האמן ההולנדי יאן דיבטס מחליט ליצור אנדרטה... הפוכה. במקום להקים עוד פסל על הבסיס המסורתי, הוא בוחר להפוך את הקרקע למעין אוצר קטן, שמונח בפסיעה על קו דמיוני המוכר היטב, באורך תשעה קילומטרים, החוצה את העיר.
קו זה הוא הקווי התיישרות של פריס. לפני שהשעון של גריניץ הפך לתקן העולמי ב־1911, היה זה הקו הזה ששימש כמרכיב יסוד לניווט למדענים ולימאים הצרפתים לחישוב האורכים הגאוגרפיים.
כל מדליון בגודלו 12 סנטימטרים בקוטר ומצוין בשם "ARAGO" וכן קווי הצפון והדרום. ההנאה מהאביזר הזה נובעת מפסוליותו הלא צפויה: ניתן למצוא אותו באמצע רחוב Rivoli, על מדרכות ה<амπο>ב< /a>השלמיות מ<הage>יזור ה<הage>ההלמידה או אפילו בתוך מוזיאון הלובר.
לדוגמה, תוכלו למצוא אותן ביד ריצ'לייה במוזיאון, בארמון המלך, ברחוב ליפק, ב גן לוקסמבורג או בשדרת אובסקורטואר, עם פסל מול הגן של המקום שמכבד את הפיזיקאי, בפארק מונסוריס. מספיק למצוא שניים מהם כדי לעקוב אחר הקו מר edge אחד של הבירה אל האחרת!
מתוך 135 המדים המקוריים, רבים מהם נוצרבו או הוסרו במהלך עבודות ברחוב. ההיעלמות הזאת רק מגדילה את ההתרגשות בחיפוש אחריהם. זו ההליכה המושלמת למי שרוצה לחצות את פריז בקו ישר, רחוק מהמסלולים תיירותיים הרגילים. האם ידעתם? המדדים האלה משחקים תפקיד מרכזי ברומן קוד דה וינצ'י מאת דן בראון, שם הם נקראים "שורת הוורדה".
