עוד לפני הגעת הרכבת, ההמון כבר כבש את סביבת gare Saint-Lazare, רחוב אמסטרדם ו-כיכר לה־הבר. ההערכות משתנות לפי העדות: חלק מהמקורות מציינים בין 6,000 ל-7,000 איש, אחרים סביב 10,000 (!) ואילו העיתונות של התקופה מפרסמת לעיתים מספרים גבוהים אף יותר. דבר אחד כמעט ברור: ביום 9 בנובמבר 1880, חזרתה של לואיז מישל לגרם ל-פריז הפגנה ציבורית גדולה.
הרכבת מגיעה מדיפה, שם ירדה לואיז מישל לאחר מסע ארוך מהקלדוניה החדשה. סביב הצהריים, כשמגיעה סוף‑סוף לתחנה, הצעקות מתפרצות. מוחאים כפיים ללואיז מישל, אך גם לקומונה של פריז, שנאכרתה Nine שנים קודם לכן במהלך השבוע הדמים. כאן נמצאים כמה קומונרדים לשעבר ודמויות רפובליקניות; הנציג הנרי רושהפורט מגיע כדי לנשק את זו שהייתה אחת מן הדמויות הידועות ביותר של המרד, ואחר כך מושיט לה את זרועה כדי לעבור בין ההמון.
רק עשרות מטרים ספורים מפרידים בין תחנת הרכבת לבין המרכבה שמטרתה להוביל אותה, אך המסע מתפוצת למחיאות כפיים. תומכים אף מנסים לבטל את קשירת הסוסים מהמרכבה כדי שיגררו את המרכבה בעצמם, לפני התערבותם של שומרי הסדר. לואיזה מישל, נרגשת מאוד, מוצאת שוב עיר שעזבה נוצחה ונשבתה ב-1871; היא חוזרת לשם כיום כאחת מהביטויים החיים של הזיכרון הקומונארי!
כדי להבין את התלהבות זו, יש לחזור תשע שנים לאחור. כאשר הקומונה של פריז פורצת באביב 1871, לואיזה מישקל היא בת 40. כמורה במונמטר, פעילה רפובליקנית ושותפה בוועדת הערנות של הרובע ה-18, היא משתתפת באופן פעיל בהמרד, מטפלת בפצועים, פועלת במועדוני הפוליטיקה ונמצאת קרוב ככל האפשר לקרבות במהלך שבוע הדמים.
נעצרה לאחר נפילת הקומונה, היא הופיעה בדצמבר 1871 בפני בית דין צבאי. במשפט היא דוחה כל אסטרטגיית הגנתית ומדגישה בגלוי את מעשיה. נדונה לגירוש אל תוך מחנה מבוצר, היא נשלחת לקלדוניה החדשה בשנת 1873. אך במקום הזה, מעורבותה הפוליטית לא נעלמת! היא מלמדת, כותבת, מתקשרת עם מגורשות אחרות ומתעניינת בחברה הקאנאק. במהלך המרד הקנאק הגדול של 1878, שנוהל בין השאר על ידי ראש הזרם אטאי נגד ההתיישבות הצרפתית, היא מפגינה את תמיכתה במורדים, עמדה שלא הייתה משותפת לכל המגורשים הקומוניסטים.
צעד ראשון של חנינה חלקית היה יכול לאפשר לה לחזור לצרפת מוקדם יותר. לואיז מישל מסרבת בכל זאת ליהנות משחרור שייתן לאחרים הקומונרים בגלות או בהכלא. על פי ניסוח שנצרף להיסטוריה שלה, היא רוצה לחזור ״עם כולם או כלום״. יש לצפות החוק לחנינה הכללית מ-11 ביולי 1880 כדי לאפשר את שובתם של האחרונים שנידונו בקומונה.
שנת 1880 מסמנת אפוא תפנית בזיכרון שעדיין לוהט מהשנת 1871. האסורים והמגורשים חוזרים בהדרגה לצרפת, לפעמים נתקלם בההמונים המרשימים. כאשר הנרי רושפורט חוזר לפריז ביולי, הסביבה של gare de Lyon כבר הוצפה על ידי תומכיו. אך שובתה של לואיז מישל, ארבעה חודשים לאחר מכן, לוקחת ממד מיוחד.
אין לה תפקיד רשמי ולא מנדט נבחר, והיא דוחה בבירור את המשחק הפוליטי הפרלמנטרי. היוק שלה נבנית במקום אחר: מההתחייבות שלה במהלך הקומונה, מהמשפט שלה, משנות הגירוש שלה ומהדמות של פעילה נחושה ללא פשרות שיריביה עצמם תורמים לעיתים לחזק אותה.
Victor Hugo משתתף בהתחלה רבה בבניית דמות זו. בשנת 1871, מזועזע מן התנהגותו מול הוועדה הצבאית, הוא מקדיש לה את השיר Viro Major, ביטוי לָטיני שניתן לפרשו כ"גדול יותר מגבר". בין השאר תימשך התכתבותם השנה שנים רבות. הגעתו השמחה של Saint-Lazare מדגישה בעיקר עד כמה הקומונה עדיין נוכחת בחיי הפוליטיקה הצרפתית, תשע שנים לאחר דיכויה. למי שממחלים ללואיז מישל, קבלת מגורשת זו היא גם חגיגה פומבית של אלה שהרפובליקה גזרה עליהם לאחר 1871.
כמעט מיד עם שובָתה, לואיז מישל חוזרת לפעילות פוליטית אינטנסיבית. היא מכפילה את הפגישות הציבוריות, הרצאות והתערבויות מחאתיות, מסיעה מסעות בצרפת ובחו״ל והיא מתקרבת יותר ויותר לתנועה האנרכיסטית. שני חודשים לאחר שובָתה, הרומן שלה La Misère מתחיל גם להתפרסם כסדרת פרקים.
בשנת 1882, בדיון בפריס, היא דורשת את השימוש בדגל השחור, אשר בהדרגה יתחזק כסימן מרכזי של התנועה האנרכיסטית. בשנה שלאחר מכן, היא משתתפת יחד עם אִימֶל פואֶה בהפגנת מובטלים שמתחילה ב־Invalides; במהלך הצעדה נבזזו מאפיות, ולואיז מישל נעצרה שוב ثم הוגשה נגדה כתב אישום ונקבעו לה שש שנות מאסר, לפני שהחנינה הושגה.
הנתיב שלו ימשיך להתמלא בפגישות, בתקופות מאסר, בכנסים ובמעורבות מהפכנית עד מותו ב-1905. פופולריותו לא תדע דעיכה נוספת וההלווייתו בפריס תמשוך גם היא קהל עצום!
להעמיק עוד:
תחנת סנט-לאזאר, ההיסטוריה של התחנה הגדולה והעתיקה ביותר של פריז
כל יום מאות אלפי נוסעים עוברים בתחנת סנט-לאזאר, מבלי שהם בהכרח יודעים שהם עוברים באחת מהעמודים החשובים ביותר בהיסטוריה של הרכבת הצרפתית. התחנה הגדולה הראשונה בפריז, שהנציח אותה קלוד מונה, ראתה את לידתה של הפריפריה המודרנית, את המסעות לנורמנדי ואת התפשטות הרכבת בבירה. [קרא עוד]
מעבר שחייבים לבקר כדי להגיע לבזיליקת הסקר-קור, כיכר לואיס מישל פורסת לעולם את 222 המדרגות שלה ואת המרפסות הירוקות שעל מדרונות גבעת מונמרטר. קריצה היסטורית חדה אל עבר העבר המהפכני של העיר, גן זה שמובטח כחלון אל ההמון משלשוליה של פריז חושף תעלומות שאינן מוכרות עד היום. [קרא עוד]
דף זה עשוי להכיל רכיבים שנתמכים על ידי בינה מלאכותית, מידע נוסף כאן.'
תאריכים ולוחות זמנים
ב- 9 בנובמבר 2026
מקום
תחנת סן-לזאר
13 Rue d'Amsterdam
75008 Paris 8
חישוב מסלול
נְגִישׁוּת
תחנת סנט-לאזאר, ההיסטוריה של התחנה הגדולה והעתיקה ביותר של פריז
כיכר לואי מישל : הסיפור הלא-מוכר של הגן התלוי שמוביל לבזיליקה של הלב הקדוש
