La Table de Martine: המסעדה המשפחתית, כמו בבית, ברובע ה-16

במחוז ה-16, La Table de Martine מחמם את הלבבות עם המטבח הביתי האותנטי שלו ועיצובו המלא בזיכרונות. מקום שבו תוכלו למצוא את הטעמים המנחמים של ארוחות יום ראשון משפחתיות...

בלב השכונות היפות של הרובע ה-16, מסעדה אחת בולטת בזכות החמימות האנושית שלה. La Table de Martine, עם העיצוב הידידותי והמסורתי שלה, מעניקה מקום של כבוד למטבח המשפחתי. עבור אם המשפחה הזו, שבילתה את כל חייה במטבח, היה זה אך טבעי להקים את המסעדה הזו, שבה כל מתכון מספר סיפור, זיכרון עם יקיריה, שרבים מהם עובדים לצידה.

בפינה חמימה, ישנה הפתעה משעשעת: סדרה של ספרי הילדים הקטנים "מרטין". מקבלים את פנינו בחמימות על ידי מרטין המפורסמת, ואנחנו מתיישבים בחדר המואר, הפתוח לבר קטן ולתנור פיצה צבעוני, עם מרפסת קטנה בחוץ לימים יפים. באמצעות מתכונים משפחתיים וכלי אוכל וינטג' ויפים, מהר מאוד מתעורר התחושה שאנחנובאים לאכול אצל סבתא ביום ראשון, כמו בבית.

גישה אותנטית, שמורגשת מהלב ומורגשת במנות, תוצרת בית כמובן, עם מוצרים טריים ואורגניים או ממגדלים קטנים. כמנה ראשונה, טעמנו את L’Aubergine Brûlée, שהטעם המעושן שלה מורגש במיוחד בביסים הראשונים. אך קרם השומשום ממתן את הטעם הקלוי, ליצירת איזון מושלם בין הטעמים, עם עגבניות מתובלות בעדינות בחומץ ועשבי תיבול טריים.

פתיחה נדיבה שמשמחת את חובבי האוכל, כמו גם המנה הראשונה של היום, כבד אווז תוצרת בית עם ריבת תפוזים. מתובל בסוטרן, הוא משאיר בפה ארומה חזקה מבלי להיות מעיק, עם טעם מתוק-מלוח נעים, שמשתלב בצורה מושלמת עם היין הלבן שנבחר לארוחה.

למנה העיקרית, אין מתחרים לעוף החווה הצלוי של אמא שלי, שמחזיר אותנו ללא ספק לזיכרונות ילדות, מלווה ברוטב עגבניות-שום-בצל טעים שמונע מהמנה להיות יבשה, וצ'יפס פריך.

גם מנת "Bouchées de Sole Épaisse" של ארנו (אחד מבניו) משכה את תשומת ליבנו, עם דג מצופה קלות בפירורי לחם, שהועצם על ידי רוטב מונייר מצוין עם טעם לימוני. לצד תפוחי אדמה רכים עם שמנת, המנה הזו הייתה קלה לעיכול אך גם נדיבה ומנחמת.

כדי לסיים את הארוחה הנעימה הזו, שהייתה כמו משחה מרגיעה לנפש, התלבטנו ארוכות בין העוגת שוקולד Crapuleux או קרם הקרמל של ילדותי נראו פשוט טעימים, אך לבסוף בחרנו בטארט לימון של Paulette, מעדן סתווי עם בצק תוצרת בית, טעם עדין של קינמון, רך ומתוק, ללא מרירות, כמו שאכלנו אצל סבתא שלנו לפני שנים.