שעת התה של סֶדְרִיק גְרוֹלֶה בהֵםּוריץ: פְּתִיסְיוֹת תעתוע עין ומלוח מחדש - דעתנו

הזמן לתה לא מסתכם בריטואל פשוט: הוא מספר על מקום, על מורשת, על אומנות החיים. ב־Meurice, המלון-ארמון הראשון בפריס שאירח את הנוסעים הבריטים כבר משנת 1835, Cedric Grolet מחדש את המסורת הזאת תוך איזון עדין בין שמירה על הקודים לבין יצירתיות. ה־Restaurant Le Dalí, שתוכנן על ידי פיליפה סטארק, מציע מסגרת מוארת ופתוחה לפסקה זו, שבה כל פרט — התאורה, הרהיטים, תנועת המלצרים — תורם לשירה של רגע זה.

המלוח, הפעולה הראשונה בזמן התה, פועל על מרקמים וקונטרסטים. החזיר-חמאה טרוף מעצב מחדש את הקלאסיקה הפריסאית עם חזיר מעודן ל-12 חודשים, חמאה חום-שקופה בשמן כמהין ולחם ביתי רך. הlobster roll, קליל ואווירני, משלב את הלובסטר עם מיונז עדין עם נגיעה חמצמצה. הסלמון מפורק, עדיין ניָצֵף ולימון, יושב על לחם ויאנואי דגנים ונתפאר בקaviar.

ואז השירות עובר לצד המתוקים, עם עץ כסף בעיצוב ידני שמגלה את הפרי המעוצב של הרגע - יוזו, תפוח, מנגו, בוטנים, פיסטוק, אגוז מלך - אותם קינוחים-אשליה מפוארים, כמו תכשיטי אוכל בצבעים חיים ואכילים. המיידלאנים, הבריוש, הקייקס והסונקים, יצאו חמים מהתנור, ממלאים את החלל בריח מעורר תיאבון ומזמין לטעימה מיידית, נדיבה ומרגיעה.

עבור 95 אירו, ההפסקה כוללת משקה חמים (קפה, תה או שוקו חם); השמפניה תוגש בתוספת. בין מסורת אנגליה ליצירתיות צרפתית, שעת התה של מלון מֵיוריס נחשבת לרגע מפואר, שבו התענגות חווה בדיוק ואלגנטיות.

• קרא גם
• ההמלצות לשבוע שבין 2 ל־8 בנובמבר 2026 בפריז ובאיל־דה־פראנס

הערכתנו :

מתחת למראה העדין, ה־tea time הזה מסתיר תשומת לב לפרטים וגם נדיבות רבה. כאן כדאי להגיע בטן ריקה: החוויה טעימה יותר כשהקיבה ריקה, כדי שלא תפספסו דבר.

בחלק המתוק-מלוח, שלושה סנדוויצ'ים לכל אדם, ולא כקישוט בלבד. הלובסטר, עטוף ללחם בריוש רענן ללא רבב, פותח את השפע: בשר עסיסי, מיונז מתובל טוב, נגיעה של ויניגרטשיר עם עירית שמחיה את הטעם. עדיף להתחיל איתו, כי איזונו תואם את הרעננות שמגיעה מיד. מבחינה טעימה פחות נכונה, ההדמיה של lobster roll עם סלמון מפורק וקaviar : גל דגים קצת גבוה מדי, טעם דגי שמצטיין באורו ובכך עלול להאפיל על הקaviar – עדיף לשמר אותו לקטעים קטנים יותר, או לטעימה מדודה יותר. ה-חזיר–גבינת קומטה–טרUFFe נשארים יותר מקובלים: הטרuffle בהחלט נוכחת אך לא משתלטת, כך שמונעים עומס טעמים כבר בהתחלה.

ואז העין נעצרת על העץ - מצגת-תכשיטים, סקלולית - שבה בשלים שישה פירות מוקטנים לכל אדם: שלישיית פרי כולל תפוח אדום, פסיפלורה, מנגו; ושלישיית עם קליפה (אגוזי בוטנים, פיסטוק, pecan). אין סדר דצד או תור שצריך לעקוב אחריו: מדלגים לפי הטעם בין עוגיות מגוונות, טריות, עם פירות מרוכזים ורכיבים, וכן יצירות נוספות שמקרבות את המתוק למתוק יותר תוך שימוש בפירות יבשין, עם מרקמים כמו לעוגיות על בסיס פיסטוק ואגוזים.

שירות על מגשים מכין בהמשך מעגל חמים: עוגת סוכר, קוק-לוף, סקוֹן עם ריבת אגס, מרבדי שוקולד ומרמלדות… הכל מוגש חם דקה דקה, עוד-חמים, על ידי שף שמסתובב בין השולחות. הגישה נדיבה ופתוחה לכל : כאן אפשר לבקש שוב את המתלהב - ואפשר להגיד שזה יהיה חבל אם לא תעשו זאת.

שתיים משקאות לכל אדם - חמים וקרים - עם מגוון יפה. מיוחדים הם הלטים (lattés), שהם יותר יצירתיים מהרגיל בסביבה זו.

באור בהיר ועם אווירה אינטימית (בקול פסקול מודרני כשאנחנו נכנסו), tea time זה שואב שפע והפתעה, עם שירות לשולחן שמפיץ בכל מעבר תחושת "הנאה".

מומלץ להפוך אותו לשעת מעבר טעימה ללא הגבלות או הזדמנות לחגיגה. לעומת זאת,Puristes של tea time מאוד קלאסי או אנשים עם תיאבון קל עשויים למצוא אותו קצת יותר מדי נדיב - כאן מגיעים כדי להיאבד בזרימה, לא כדי ללקט. ואם נתקל בדרך, מוצעים doggy bags כדי להאריך את ההנאה בלי לוותר על כלום.

בדיקה זו נערך כחלק מהזמנה מקצועית. אם חווייתך שונה משלנו, אנא הודע לנו.'